חיים אחרים

בשנת 2006 חליתי בפעם הראשונה בסרטן שד, שנה שלישית בלימודי תואר ראשון בווינגייט. כשהייתי במודעות שיא לגוף שלי. גיליתי גוש בשד.

כתבתי את הקטע הזה לאתר שנקרא "ממאיר" לצעירים חולי סרטן שכבר לא קיים היום. נקודת מבט שלי, שנכנסת לעולם אחר. אז זה היה מאוד נדיר סרטן בצעירים.. מאז עברו הרבה

סרטנים בנהר. וגם בשנת 2022 אומנם אני בבית חולים אחר אבל הכל נשאר אותו דבר.

(אפריל, 2006)

כניסה לעולם אחר של חולים, טיפולים ומאבק על החיים..

הגעתי לעולם אחר, עולם של פחדים, רופאים, שאלות, תהיות, טיפולים, בתי חולים, אחיות, חולים אחרים, קרחים, חיוורים, כאלה שאיבדו כל שימחת חיים, כאלה שעדיין מחייכים.

בכניסה למחלקה, ישר, יש את חדר העירויים,

בו נמצא הרופא המיומן שכולם מעריצים אותו כי הוא המומחה של המחלקה במציאת ורידים, עומדים אליו בחוץ וכל אחד בתורו נכנס, בתוך המחלקה, החולים, רובם אם לא כולם הרבה יותר מבוגרים ממני, הולכים ובאים ושואלים את האחיות נו... הטיפול שלי כבר הגיע? מה עם בדיקות הדם? אוכל לקבל טיפול? חלקם מסתובבים הלוך חזור, כבר שעות הם בטיפול מייחלים לרגע שייגמר וילכו הביתה לשבוע או שבועיים, חלקם יושבים או שוכבים בכורסאות השחורות מטושטשים מהחומר שאמור לעזור להם להתמודד עם תופעות הלוואי הקשות שיכולות לצוץ במהלך הטיפול, חלקם נמצאים בחדרים, שוכבים במיטות האשפוז, ישנים, מתפללים, בוהים, קוראים, עם עמוד על גלגלים שזז יחד איתם לכל מקום, נושא עליו את השקיות שמכילות את החומר שאמור לעזור לנו במאבק על החיים, לרוב הנוזלים שקופים או אדומים, לחלקם הצינור מחובר ל"פורט", לאחרים מחובר לווריד שביד, תלוי מה מצב הוורידים וכך ימקמו לך את העירוי במקומות השונים.

את חלקם מלווים בני משפחה, בעל, אישה, ילדים שמלווים הורים, הורים שמלווים ילדים, חלקם לבד, כבר לא מתרגשים לאחר מספר לא מועט של טיפולים, האחיות כל כך מסורות, מתרוצצות מאחד לשני עם ה"חבילות" לכל אחד מנה שמותאמת אישית אך ורק בשבילו.. "הכל בסדר?" שואלות.

התיישבתי על אחד הכיסאות במסדרון, מתקשה לעכל. וחשבתי לעצמי האם זה חלום או מציאות? לאן הגעתי? למה אני צריכה להיכנס לזה דווקא עכשיו? כשאני בתחילת החיים, סטודנטית, שצריכה עכשיו להתמודד עם שאלות על טיפולים, תופעות לוואי, נשירת שיער, בחילות, הקאות, חולשה, כאבים, דיכוי הפעילות ההורמונלית, מה שיכול לפגוע בפוריות שלי, בעתיד שלי, והאחות ממשיכה לספר לי על התהליך ואני מידי פעם מקשיבה, מכחישה, מתעלמת, בוהה, חושבת, בוכה, שותקת, משתתקת, מנסה לעכל את המצב, את המילה סרטן, את העובדה שאני הולכת להיות חלק מהאנשים שעוברים מסע של הישרדות, מסע של מאבק על החיים, מסע שבו יהיו המון עליות וירידות, מסע של התמודדות עם המון דברים, של דרך חדשה, כאוטית, רחוקה מהמציאות שחייתי בה עד לרגע זה.

זהו אני מוגדרת חולת סרטן, נכנסתי ושברתי את הסטטיסטיקות, הורדתי את הגיל הממוצע של חולות סרטן השד. ואף אחד לא פוסח לומר לי שבגילי זה נורא נדיר ושאני ממש צעירה לחלות בסרטן. מצד אחד בנשים צעירות הסרטן יותר אלים כי ההורמונים בגוף משתוללים, מצד שני אם עולים על זה בשלב מוקדם עולים סיכויי השרידות.

הייתי בת 26, עברתי את הטיפולים, ניתוח, כימותרפיה והקרנות. כל החבילה..

עם זאת סיימתי את התואר הראשון בוינגייט :)

ואז היה לי שקט זמני של 7 שנים ובשנת 2015 הסרטן חזר.

שקיעה בהרי אדום