חולמת

(מאי, 2016)

אל מול ים פתוח

והאופק האינסופי

אני עומדת חשופה,

חולמת על עצמי כאישה,

שלמה ופורייה

שאולי יום אחד תהיה לי ילדה,

כזו שדומה לי

וגוף שלם ליצור ולחוות,

אך האובדן מטלטל,

נפש פצועה,

שמחפשת מחסה,

לנוח ממאבק קיומי

יומיומי

בקונכייה, אפשר להיות ללא מילים והסברים,

נותנת הגנה מפני הסערות.

עוטפת אותי, את גופי הפצוע, החולה, החלש, המצולק,

שעוברת עליו סערה בפעם השנייה בעוצמות אחרות.

כמו קונכייה, שנפלטה מהים ואליה נצמדים דברים במהלך חייה,

כך גם הסרטן,

גרם לי לצאת מהנתיב המהיר של החיים, לדרך אחרת,

שיש בה עליות וירידות, מהמורות, קשיים, התלבטויות, מערבולות של רגשות.

פחד מהלא ידוע, צער על אובדן,

חיים שהתערבבו עם חולי ומוות.

מיצב גבס - קונכייה

בשנת 2016, הייתה לי את הזכות להשתתף ולהציג בפרויקט "בוקר טוב" של עזר מציון. שהנושא היה "חלמתי ש.."